בלוז לחופש הגדול

זהו, החופש הגדול עוד שניה מסתיים ולרגע קשה להאמין שנשאר רק עוד שבוע...
מפלס ההתרגשות שלי עולה בכל יום שעובר, אחרי הכל לא בכל יום שולחים ילד לדרך חדשה...
אם לפני שניה וחצי בכיתי יומיים כששלחתי אותו לכיתה א', מסתבר שהילד עולה לכיתה ז' ופרק חדש מתחיל...
גם עכשיו, כמו אז, אנחנו מנהלים שיחות הכנה. מדברים על התקופה שהסתיימה ועל זו שתתחיל.
על בחירת חברים, על דלת חדשה שנפתחת והזדמנות לשנות הרגלים.
על חשיבות הרצינות וההשקעה בלימודים כמו גם על הפן החברתי הראוי לתשומת לב ולבסוף, כשהוא מצליח להרגיע אותי שהכל יהיה בסדר ובעצם שום דבר לא השתנה, הוא רק מבקש ממני את אותה בקשה שביקש לפני מס שנים כשעוד הסתכלתי עליו מלמעלה..."אמא בחייאת תישארי בבית שלא יהיו פאדיחות".
במסגרת ההכנות לשנת הלימודים הצלחתי השבוע לעבור את המשוכה הקשה ביותר בדרך לשליחתם של הילדים בחזרה למוסדות החינוך (או לכל מקום אחר שיהיה מוכן לקחת אותם...)
הכנתי עצמי יומיים, נשמתי עמוק, פיניתי שעתיים בלו"ז והודעתי לילדים שנוסעים לקנות ציוד לשנת הלימודים הבעל"ט. אמן.
בתגובה הודיע הבן שהוא לא מתכוון לבוא, כששאלתי אם לא משנה מה אקנה לו, הוא סיכם זאת בפיוטיות: "אם זה לא בצבעים של בנות - סבבה".
נשארתי עם שתי הבנות שבשום אופן ובעד שום הון שבעולם (כולל דירת שלושה חדרים עם מרפסת שמש) לא הסכימו לוותר על בחירת כל פריט ופריט בעצמן...
מכאן ואילך במשך שעתיים, לא כולל התור בקופה, צעדתי הלומת קרב בין שורות על גבי שורות של מדפים עמוסים במה שקרוי בלשון כוללנית "כלי כתיבה", בעוד בנותיי מסבירות לי על ההבדלים שבין טושים עבים לטושים דקים, טושים דו ראשיים, מחליפי צבעים, משני צבעים, נמחקים, זוהרים, מריחים, מסריחים, עם ובלי מכסה, עם ובלי חוד, שפיץ או זווית
ואם חשבתם שזה היה לא פשוט בכלל, עוד לא שמעתם על המחדדים...
מסתבר שבזמן שחלף לו מאז שהיינו תלמידים, לא מעט דברים השתנו...
בימים עברו פסגת הטכנולוגיה והשאיפות היה המוצר המדהים שקשה באמת להבין לשם מה הומצא ומדוע - עיפרון חודים (או שפיצים, תלוי איפה גדלתם). מין שילוב בלתי ברור בין עט לעיפרון שאינו זקוק לחידוד.
הרי ברור שאם אין לך מחדד בהישג יד וודאי תמיד יהיו לך חודים ספייר!
אז, בפרה-היסטוריה המכונה ילדותי, הדברים היו ברורים לכולם. עיפרון היה צהוב. תמיד.
יכולת להשתולל ולבחור בין שני דגמים: עם ובלי מחק.
מחק היה לבן ומלבני. תמיד.
טושים היו בחבילות של 12 (כי אין באמת צורך ב125 צבעים שונים!)
וצבעי פסטל הגיעו בקופסת קרטון קטנה ודמויית מגירה בצבע תכלת.
בערך באזור כיתה ה' הוחלפו קלמרי הילדות בקלמר ג'ינס אחיד שהיה לכולם ו....זהו
היום?
אין לי מושג עדיין מה בדיוק קנינו, מה זה כותב או מוחק אבל בדבר אחד אני בטוחה - ניקי הכבשה מלכה!!!!!

חוץ מהציוד המדובר הילדים זקוקים לילקוטים, קלמרים ותיקי אוכל.
ואת כולם כבר יצא לי להכין להם לבדי בשנים האחרונות.

לפני שנתיים תפרתי להם ילקוטים....

 וגם קלמרים תואמים...

 בשנה שעברה עוד התאוששתי מטירוף הילקוטים והכנתי תיק אוכל קטן...

והשנה -
הכנתי גם עבורכם הדרכה קטנה ופשוטה לשקית סנדוויץ רב פעמית שהופכת למפית קטנה וחמודה עליה יכול הילד לאכול.
נחמד לא?

תוכלו להכין אותה עם הילדים והם יהיו גאים ונרגשים ללכת איתה לביה"ס והנה עוד אחה"צ של פעילות ממוזגת.
כל שתצטרכו הוא:
שעוונית בכל צבע וצורה שתרצו
50 ס"מ של סרט בד מחולק לשני חלקים שווים (25 ס"מ כל אחד)
דבק לבדים  בשפורפרת (בכל חנות יצירה)
מספריים

 את השעוונית נחתוך לשני מלבנים זהים בגודל 32X38 ס"מ

 נדביק את שני המלבנים אחד לשני (כמובן כשהצדדים היפים כלפי חוץ)

ונשאיר באמצע הצלעות הארוכות חמישה סנטימטרים ללא דבק (אליהן נוכל להכניס את הסרט)

 

נסדר בעזרת מספריים "עודפים" כדי שהמלבנים יהיו שווים בגודלם

אני השתמשתי כאן במספרי סקאלופ לצורך קישוט. אם יש לכן/ם מספרי זיג זג זה הזמן להשתמש בהן...

אפשר להשאיר גם סיומת ישרה (וגברית...)

 

במרכז הצלע אותה השארנו ללא דבק (בשני הצדדים), נכניס את סרט הבד ונדביק היטב משני צדדיו

ככה נראית המפית...

 



קשירה

המלכה הבלתי מעורערת

קיפול אחד



זהו...בתיאבון!

מקווה שתכינו, (אשמח לראות תמונות) זה כיף לכם וכיף לסביבה...
נסו להישאר במזגן נשאר רק עוד שבוע
ועד הפעם הבאה
כמעט ושכחתי...שלום



 

התגעגעתי אז באתי

שנתיים וחצי...
קשה להאמין אבל משבוע לשבוע של דחיות ותירוצים עברו יותר משנתיים...
אז איך זה קורה?
זה די פשוט...
המון דברים קרו והשתנו ולרגע קטן הבלוג הצעיר והקטן שלי נדחק לפינה...
ופתאום כבר היה קשה להסביר מה השתנה ואיך...
ועכשיו... ? אולי זה החום, יותר הגיוני שזה הצורך בפינה  שקטה ללא ילדים ...
עכשיו כמאמר השיר - התגעגעתי אז באתי...
את הפערים אשלים לכם לאט ובזהירות,
 רק אם יוצא לכם לדפדף אחורה לפוסט ״קצת עלי״ קחו בחשבון שרובו כבר לא תופס...

בינתיים, כדי ליישר קו עם כולכם, יש לציין שלפחות בנוגע לחודש וחצי האחרונים, שום דבר לא השתנה בשנים האחרונות מאז שכתבתי כאן, וגם אצלי אוגוסט ועל כן גם עיצומו של החופש הגדול...
אך בניגוד לשנים עברו ובכלל להגיון כלשהו, השנה עשינו מנוי משפחתי לבריכה!
כאן המקום לציין שמנוי משפחתי הוא בעצם מנוי לאם ושלשת ילדיה פלוס אב שמנצל את המנוי שעתיים בימי שישי נבחרים
כמובן במידה והאם ארזה לו שניים עד שלושה תיקים מלאים וגדושים...
אם אתם תוהים למה ככ הרבה ציוד לשעתיים, ישנן שתי אפשרויות:
א - אין לכם ילדים
ב - יש לכם ילדים שמעולם לא נלקחו לבריכה!!! חבל...(ויפה על הנחישות)

ובכן, כל בר דעת יודע שיש מספר אלמנטים שהם בגדר חובה ובלעדיהם אין דרך לצלוח את האירוע, בכדי להקל עליכם וכשירות לציבור הנה רשימה בסיסית:
בגדי ים - כמובן נלבשים כבר בבית - חיסכון יאה בזמן ובמשאבים.
מגבות - אחת לכל ילד, המחמירים יביאו גם לאבא. המקלים יסחבו מאחד הילדים.
משקפות - שהרי ידוע שכמות הכלור בבריכות בחודשי הקיץ נועדה להרוג חיידקים ולעוור את המתרחצים.
עזרי בטיחות - מתחלקים לסוגים שונים על פי גיל הילדים ותפיסת עולמם הדתית של הוריהם, כלומר, אמונה בה׳ או בפלסטיק מתנפח כלשהו בשקל...
בגדול ישנם מצופים, גלגלים, גלשנים, חליפות הצלה, נודלים ( לא האוכל, לשם עוד נגיע) אבובים, ועוד מיני מינים שונים ומשונים כיד הדמיון הטובה עליכם ועל הסינים.
כובעי ים - כי כך התקנון דורש. קחו את היפה שבבנות השכונה והלבישו עליה את האביזר הנהדר הזה והרי לפניכם אסון...
כמו כן, נסו לדחוס את שערה הארוך (ויש לציין בזהירות - המקורזל עד מאוד) של נערה מתבגרת לתוך הכובע המדובר והנה לכם עוד חצי שעה מבוזבזת.
אנשי מעשה ובייחוד אימהות ששולחות את הילדים ביום שישי עם האב המדובר, ישקיעו ויכינו מבעוד מועד תסרוקת נהדרת ומועילה המכונה במקומותינו "גולגול", ועליהן תבוא הברכה.
אל כל אלו ואל עוד רבים אחרים אל תקשרו יותר מידי, ממילא תאלצו להחליפם באחרים מספר פעמים לא מבוטל במהלך עונת הרחצה הנוכחית. מחלקת "אבדות ומציאות" קיימת כן, אבל לא בשביל האבדות שלכם.
קרם שיזוף -תלוי בשעה ובעדה.
צ'יפים - מין אביזר אלקטרוני שפותח עבורכם את שער הבריכה אותו בדרך כלל תזכרו שהשארתם בבית בעודכם חונים כבר ליד הבריכה.
עד כאן אם אתם כישרוניים להפליא והילדים שלכם מוכנים לסחוב את המגבות בעצמם (בתקווה שהם אכן יגיעו עד לכסא עליו לבסוף התיישבתם מותשים) הצלחתם לדחוף הכל לתיק אחד,
מכאן והלאה כל שאר התיקים (והצידניות) הנוספים יהיו מלאים במזון!!!
לא לחינם בחרתי במילה זו על פני המילה העדינה - אוכל, משום שמרגע שכף רגלכם דרכה בשטח הבריכה הציבורית ועד לרגע שמזלכם יאיר לכם וילדיכם יירדמו, תאלצו לספק עבורם מזון ללא רגע קטן של הפסקה, ורק נחמה קטנה תהיה לכם בשעות קשות אלו והיא שהכל בכל מכל אכיל ומקובל בשטח אפור זה של אחה"צ.
מרגע שתגיעו הילדים יהפכו עצמם לטרמיטים וכל מה וכמה שתביאו ותארזו במיליון קופסאות הפלסטיק שלכם יעלם כלא היה...

אוספת כבר שנים...

יצירתיות אינה בהכרח מספקת, בשעות הרבות עת ביליתי הקיץ בבריכה כבר ראיתי הכל, ממלאווח בן שעתיים עטוף בנייר כסף, פנקייקים, פסטה קרה בקופסה, טוסט נקניק (גם קר), פיצות בשקיות ניילון, פופקורן שהוכן במיקרו בבוקר, דרך שאריות של עוגות משבת ועד הקלאסיקות הידועות: חביתה בפיתה, לחמניות עם חומוס שנקנו במכולת בדרך ונמרחו בתנאי שטח, שימורים מסוגים שונים, פיצוחים למבוגרים וכמובן בל נשכח את הירקות החתוכים והמסמורטטים בקופסת הפלסטיק האדומה של "חצי חינם".
אל כל הטוב הזה נוסיף חתיכות מלון ואבטיח בערבוביה (בקופסה נוספת), קלחי תירס שהומלחו עוד בבית (עוד קופסה),
פירות העונה, חטיפים, בקבוקי שתיה, כוסות ומזלגות והרי לפניכם ילדים מייללים שבדיוק בא להם את מה שאתם לא הבאתם והאמא של החבר שלהם כן!
בכל אופן זה הרגע לנשום עמוק ולזכור שבסופו של דבר הם יאכלו ה-כ-ל! מלוח עם מתוק, חם וקר, יבש וגם רטוב, ובסופו של דבר גם יבקשו ארטיק.
מסקנה אחת לי ועצה בצידה - כשהתיקים מתרוקנים והאוכל נגמר זהו האות לארוז את הקופסאות הריקות (עוד תזדקקו להן מחר) וללכת הביתה... דעו לכם זה יגיע מוקדם ממה שחשבתם...

קחו אויר הרוב כבר מאחורינו וזיכרו מה שלא הורג מחשל.
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי - שלום.

בת ב'-אוכלת אבטיח בצבע טבעי

בשבועות הקרובים עוד אחזור לפינה האהובה "דוח מצב - ספירת מלאי".