השבוע בסימן התחלות חדשות...
לא סתם התחלה של פרויקט קצר או שינוי קטן, אלא התחלה של תהליך ארוך ומשמעותי עבורי, ובעצם גם עבורכן...
אבל קודם, תקציר הפרקים הקודמים...
במקצועי אני מעצבת אופנה, זה מה שלמדתי ועשיתי כל חיי...
סבתא בתיה לימדה אותי לתפור כשהייתי בכיתה ד' ומשם המשכתי ללימודי עיצוב אופנה בתיכון, ולמגמת עיצוב אופנה ב"שנקר".
בסיום לימודיי הקמתי מותג שנקרא, כמה מפתיע, "מיכל תיק" וכך במשך הרבה שנים עיצבתי ומכרתי בגדים.
למותג היו גלגולים שונים ומשונים, היו שנים שעבדתי מסטודיו קטן ואינטימי ופגשתי את הלקוחות שלי אחד על אחד,
והיו שנים שקולקציות גדולות נמכרו בחנויות שנשאו את שמי...
כך או כך לפעמים אהבתי את זה ולפעמים לא, לפעמים לקחתי שנה הפסקה וחזרתי, שיניתי כיוון, פתחתי וסגרתי אבל בשום שלב לא העזתי לחשוב על עצמי כמשהו אחר...
עם הזמן התעייפתי, הריגוש פחת ואני הרגשתי שצריך ללכת הלאה...אבל לא ידעתי לאן...
כמו תמיד סיפרתי לאמא...והיא סיפרה לדודתי המדהימה שהציעה לי להצטרף לשורותיה...
וכך יצא שלפני שנתיים וחצי הצטרפתי לעמותת "עזר מציון" למחלקה שעוסקת בחולים אונקולוגים.
במסגרת זו אני מעבירה סדנאות יצירה לנשים וילדים בזמן הטיפולים וכל זאת במטרה להעביר ולהנעים להם כמה שרק ניתן את משך הטיפול בבית החולים...אנחנו משוחחות ויוצרות ובעיקר משתדלות להעביר את הזמן הזה במחשבות שמחות, חיוביות ויצרניות... כך אחרי כמה שעות היא יכולה ללכת הביתה עם משהו קטן שהיא עצמה הכינה ויצרה וקשה לי לתאר עד כמה זה מחזק...
היום, שנתיים וחצי אחרי, אני יכולה לומר שאמא ודודה שלי כנראה הכירו אותי יותר ממה שהכרתי את עצמי.
אני מרגישה שמצאתי את ייעודי.
זה אולי לקח קצת זמן, אבל בזמן האחרון הצלחתי להפסיק לחשוב על עצמי כעל מעצבת אופנה...והנה מחר בבוקר אני פותחת דף חדש ומתחילה את שנת לימודיי הראשונה כסטודנטית במחלקה לתראפיה באומנות!
זה יקח שלוש שנים, אבל אני מרגישה שזה ישלים את המהלך...
ואיך כל זה קשור אליכן?
אני נשאלת כמעט בכל יום אם אני לא מתגעגעת לאופנה, לתפירה...
אז התשובה היא שפשוט לא היה לי מתי להתגעגע... לא הפסקתי לרגע...
אני עדיין מעצבת ותופרת כמעט בכל יום, לא רק בגדים, אלא כמעט כל דבר...
וכמו שהבנתם צברתי לא מעט ידע מאז כיתה ד'....
בזמן האחרון הרגשתי שיותר ויותר נשים היו רוצות גם.
אז, בסימן התחלות חדשות - סדנא ראשונה יוצאת לדרך....
זו סדנת תפירה למתחילות, כן, ממש מההתחלה...
ועדיין משהו חייב לצאת לנו בסוף הערב לא?
אז אחרי שהכנתי לי כזו בגלל בעיה שמיד תעלו עליה בעצמכן והיתה זקוקה לפיתרון מיידי,
הבנתי שבעצם כל בית צריך כזו משלו...
 |
| בעיה |
אבל בביתנו, היא היא הפתרון לאחסון השלטים!
 |
| ופיתרון בצידה... |
בסדנא נתפור כרית כזו בגודל 45X45 ועם שלושת הכיסים,
 |
| הפתח בצד האחורי |
זה בעצם כיסוי שיש לו פתח ולכן ניתן להסיר ולכבס אותו...
אבל תקבלו בסדנא גם כרית למילוי שתתאים בדיוק.
 |
| "סרט אלכסון" |
בסיס הכרית הוא בצבע אפור ואתן כמובן תוכלו לבחור מבין מגוון אפשרויות את הבד שתרצו לכיסים ואת צבע הסרט שתוחם אותם.
בסדנא נלמד להשחיל את המכונה ולתפור בה, נלמד מושגים בסיסים שכדאי וחשוב לדעת
נלמד לגזור נכון את הבד ולתפור "סרט אלכסון" ( זה בעצם סרט סיום שאתן רואות כאן בתמונה...)
 |
| שחור לבן? |
אז אם גם לכן יש צורך בהתחלה חדשה, הנה כל הפרטים:
הסדנא תתקיים בסטודיו שבביתי בפתח תקווה
בתאריך:7.11.13 יום חמישי
בשעה 20:30
אני אהיה בסטודיו החל מ20:00 כדי לעזור בהתארגנות לאלו מכן שמעולם לא נפגשו עם המכונה שלהן קודם
מחיר: 200 ש"ח למשתתפת והוא כולל את כל החומרים - בדים לכרית ולכיסים, סרט אלכסון, חוטים, והכרית עצמה.
מה להביא: מכונת תפירה
זה הזמן להשאיל מאמא, מסבתא, להוריד ולחפש בבוידעם...
בשביל להרשם יש לשלוח לי מייל michaltyk@gmail.com
ולציין שם מלא ומספר טלפון
שם גם המקום לשאול כל דבר שעולה על דעתכן...
קפה ומאפה...עלי
זהו... לחיי התחלות חדשות...
נתראה בסדנא
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי...שלום
