בלוז לחופש הגדול

זהו, החופש הגדול עוד שניה מסתיים ולרגע קשה להאמין שנשאר רק עוד שבוע...
מפלס ההתרגשות שלי עולה בכל יום שעובר, אחרי הכל לא בכל יום שולחים ילד לדרך חדשה...
אם לפני שניה וחצי בכיתי יומיים כששלחתי אותו לכיתה א', מסתבר שהילד עולה לכיתה ז' ופרק חדש מתחיל...
גם עכשיו, כמו אז, אנחנו מנהלים שיחות הכנה. מדברים על התקופה שהסתיימה ועל זו שתתחיל.
על בחירת חברים, על דלת חדשה שנפתחת והזדמנות לשנות הרגלים.
על חשיבות הרצינות וההשקעה בלימודים כמו גם על הפן החברתי הראוי לתשומת לב ולבסוף, כשהוא מצליח להרגיע אותי שהכל יהיה בסדר ובעצם שום דבר לא השתנה, הוא רק מבקש ממני את אותה בקשה שביקש לפני מס שנים כשעוד הסתכלתי עליו מלמעלה..."אמא בחייאת תישארי בבית שלא יהיו פאדיחות".
במסגרת ההכנות לשנת הלימודים הצלחתי השבוע לעבור את המשוכה הקשה ביותר בדרך לשליחתם של הילדים בחזרה למוסדות החינוך (או לכל מקום אחר שיהיה מוכן לקחת אותם...)
הכנתי עצמי יומיים, נשמתי עמוק, פיניתי שעתיים בלו"ז והודעתי לילדים שנוסעים לקנות ציוד לשנת הלימודים הבעל"ט. אמן.
בתגובה הודיע הבן שהוא לא מתכוון לבוא, כששאלתי אם לא משנה מה אקנה לו, הוא סיכם זאת בפיוטיות: "אם זה לא בצבעים של בנות - סבבה".
נשארתי עם שתי הבנות שבשום אופן ובעד שום הון שבעולם (כולל דירת שלושה חדרים עם מרפסת שמש) לא הסכימו לוותר על בחירת כל פריט ופריט בעצמן...
מכאן ואילך במשך שעתיים, לא כולל התור בקופה, צעדתי הלומת קרב בין שורות על גבי שורות של מדפים עמוסים במה שקרוי בלשון כוללנית "כלי כתיבה", בעוד בנותיי מסבירות לי על ההבדלים שבין טושים עבים לטושים דקים, טושים דו ראשיים, מחליפי צבעים, משני צבעים, נמחקים, זוהרים, מריחים, מסריחים, עם ובלי מכסה, עם ובלי חוד, שפיץ או זווית
ואם חשבתם שזה היה לא פשוט בכלל, עוד לא שמעתם על המחדדים...
מסתבר שבזמן שחלף לו מאז שהיינו תלמידים, לא מעט דברים השתנו...
בימים עברו פסגת הטכנולוגיה והשאיפות היה המוצר המדהים שקשה באמת להבין לשם מה הומצא ומדוע - עיפרון חודים (או שפיצים, תלוי איפה גדלתם). מין שילוב בלתי ברור בין עט לעיפרון שאינו זקוק לחידוד.
הרי ברור שאם אין לך מחדד בהישג יד וודאי תמיד יהיו לך חודים ספייר!
אז, בפרה-היסטוריה המכונה ילדותי, הדברים היו ברורים לכולם. עיפרון היה צהוב. תמיד.
יכולת להשתולל ולבחור בין שני דגמים: עם ובלי מחק.
מחק היה לבן ומלבני. תמיד.
טושים היו בחבילות של 12 (כי אין באמת צורך ב125 צבעים שונים!)
וצבעי פסטל הגיעו בקופסת קרטון קטנה ודמויית מגירה בצבע תכלת.
בערך באזור כיתה ה' הוחלפו קלמרי הילדות בקלמר ג'ינס אחיד שהיה לכולם ו....זהו
היום?
אין לי מושג עדיין מה בדיוק קנינו, מה זה כותב או מוחק אבל בדבר אחד אני בטוחה - ניקי הכבשה מלכה!!!!!

חוץ מהציוד המדובר הילדים זקוקים לילקוטים, קלמרים ותיקי אוכל.
ואת כולם כבר יצא לי להכין להם לבדי בשנים האחרונות.

לפני שנתיים תפרתי להם ילקוטים....

 וגם קלמרים תואמים...

 בשנה שעברה עוד התאוששתי מטירוף הילקוטים והכנתי תיק אוכל קטן...

והשנה -
הכנתי גם עבורכם הדרכה קטנה ופשוטה לשקית סנדוויץ רב פעמית שהופכת למפית קטנה וחמודה עליה יכול הילד לאכול.
נחמד לא?

תוכלו להכין אותה עם הילדים והם יהיו גאים ונרגשים ללכת איתה לביה"ס והנה עוד אחה"צ של פעילות ממוזגת.
כל שתצטרכו הוא:
שעוונית בכל צבע וצורה שתרצו
50 ס"מ של סרט בד מחולק לשני חלקים שווים (25 ס"מ כל אחד)
דבק לבדים  בשפורפרת (בכל חנות יצירה)
מספריים

 את השעוונית נחתוך לשני מלבנים זהים בגודל 32X38 ס"מ

 נדביק את שני המלבנים אחד לשני (כמובן כשהצדדים היפים כלפי חוץ)

ונשאיר באמצע הצלעות הארוכות חמישה סנטימטרים ללא דבק (אליהן נוכל להכניס את הסרט)

 

נסדר בעזרת מספריים "עודפים" כדי שהמלבנים יהיו שווים בגודלם

אני השתמשתי כאן במספרי סקאלופ לצורך קישוט. אם יש לכן/ם מספרי זיג זג זה הזמן להשתמש בהן...

אפשר להשאיר גם סיומת ישרה (וגברית...)

 

במרכז הצלע אותה השארנו ללא דבק (בשני הצדדים), נכניס את סרט הבד ונדביק היטב משני צדדיו

ככה נראית המפית...

 



קשירה

המלכה הבלתי מעורערת

קיפול אחד



זהו...בתיאבון!

מקווה שתכינו, (אשמח לראות תמונות) זה כיף לכם וכיף לסביבה...
נסו להישאר במזגן נשאר רק עוד שבוע
ועד הפעם הבאה
כמעט ושכחתי...שלום