מי אוהב את השבת?

מי אוהב את השבת?
אמא ואבא
וגם כל שאר דיירי הבית...
היום הגדול הגיע! ובת ב' הוכרזה כ"אמא של שבת".
בשנים עברו זה היה ממש אירוע נדיר לו ציפינו כולנו כמעט שנה שלמה, למה אתם שואלים? כידוע לכולכם כל עניין טכני שכזה בגני הילדים או בבתי הספר נקבע על-ידי רשימה קדמונית שאינה ניתנת לשינוי והיא קרואה בפי כל רשימה אלפבתית.
בדיקה קצרה תגלה לכם שילדי משפחת תיק בכל גן שלא היו או יהיו תמיד הפכו לאמא או אבא של שבת אי שם באזור יוני בואכה החופש הגדול...התשובה למתקשים בגוף השאלה: תיק ב-ת (חבל שלא בט' אה?)
והנה בניגוד לכל ילדיי, בת ב' היא אמא של שבת ואנחנו עדיין בינואר ולא זו בלבד אלא ש.....תופים בבקשה-זו לה הפעם השניה השנה!
איך כל זה יכול להיות אתם שואלים? פשוט מאוד- בגן המופלא בו היא מבלה ישנם 26 ילדים ומתוכם רק 8 בנות!
היות ורעיון המשפחה החדשה עדיין לא הגיע לגני הטרום-חובה הדתיים (באופן מפתיע) והסדר צריך להשמר, כלומר אבא עושה קידוש ואמא לובשת סינר ומאכילה את הילדים במרשמלו, יוצא שהבנות חוזרות על התפקיד כמעט בכל חודשיים והן נשואות כל פעם לילד אחר-לא עליינו!
ולמרות כל זאת אל נא תחשבו שריבויי התפקידים מפחית ולו במאומה מההתרגשות שאוחזת בבת ב' לקראת המאורע...
אז כמובן שאירוע משמעותי כל-כך לא יעבור בביתינו בלי לקבל יחס ראוי-כלומר לצאת לגמרי מהדעת ולבלות שלוש שעות בסטודיו.
אבל היה שווה -יצרנו ביחד סינר ומטפחת מתוקים להפליא וכמו שאפשר לתאר הילדה היתה מאושרת, היא צעדה בגאון לגן לבושה בכל הגרדרובה ובסיום הטקס השארנו את הסט כמתנה לגן...

ואם כבר בשבת עסקינן-ביום שיש הספקתי להכין עם הילדים את העוגיות האהובות עליהם-שוקולד-צ'יפס עדשים.

הרעיון פשוט (ואינו שלי)

נא לשבת-המתכון לקוח מהשקית של השוקולדצ'יפס של "אופנהיימר" (שקית צהובה) ואחרי מיליון נסיונות של מתכונים שונים ומשונים אני מודיעה שזהו מתכון מנצח. לא מסובך וטעים להפליא.

 ובאופן כללי נסו את המתכונים שעל גבי האריזות -לא תאמינו אבל ברוב המקרים הם מעולים!

השינוי היחיד הוא שיש להפחית את כמות השוקולדצ'יפס בגלל תוספת העדשים.

הגבשושיות

מוסיפים את העדשים (תירגול במוטוריקה עדינה וחצי שעה של תעסוקה)

לא להבהל העדשים בסוף "ייתישבו" במקום

חם!



תמונה נדירה - הצנצנות מלאות

שבת -שלום...

ונסיים כמובן בפינתינו דו"ח מצב -ספירת מלאי

בן-כמה נחת, השבוע השתתף בתחרות אטלטיקה קלה מחוזית במקצוע הידוע כ"ריצת 60" וזכה במדליית כסף! תשואות רמות בבקשה

וכמובן כמו שניתן לצפות מהייקה הקטן שלי הוא לקח את העניין מאוד ברצינות והקפיד על תזונה בריאה במשך כל השבוע שקדם לתחרות, אל תשאלו אותי מה זה אומר רק אציין שהילד בן 9 ולראשונה הסכים לאכול חביתה. ומבחינתי זהו הניצחון האמיתי.

בת א'-מבלה שעות איתי בסטודיו בסבלנות אין קץ (שלי למי שתהה) ולומדת לרקום וכמובן גם לפרום...

בת ב'-מתאוששת מתפקיד חייה (עיין תחילת הפוסט)

בלה הכלבה-בימים אלו שוקדת על הדוקטורט -נושא המחקר: שערותינו לאן?

תת נושא-היכן עוד לא השארתי שערות  ברחבי הבית וכמה זמן יקח להם לצאת מהדעת ולהחזיר אותי למקום ממנו באתי.

ועד הפעם הבאה

כמעט ושכחתי -שלום

איך שיר נולד

לא נחטפתי על-ידי חייזרים, לא עזבתי את הארץ (אפילו לא יצאתי מגבולות פתח-תקווה)
ובלי לפתוח פה, אפילו לא חליתי בשפעת הארורה.
ובכל זאת נעלמתי...

מי שמכיר אותי היטב כבר מכיר את התופעה - אני נעלמת לעיתים קרובות.

ולאלו מכם שאינם נמנים עם מכריי הקרובים והרחוקים, הנה הסיבה:

בכל פעם שאני בתהליך חשיבה על קולקציה חדשה, אני פשוט נעלמת.

אני כמעט ולא עונה לטלפון, לא מחוברת לפייסבוק, לא עונה למיילים ובעיקר והחשוב מכל - לא מרוכזת!

העיניים שלי מזוגגות ואני רואה מולי רק תפרים, צבעים, כפתורים, סקיצות ועוד ועוד ועוד.

בשבועות אלו אני מתעוררת בלילות, ועובדת בסטודיו בשעות מוזרות ביותר. והגרוע מכל, שוכחת כמעט כל מה שאומרים לי, מספרים לי או מבקשים ממני.

שי והילדים התרגלו והם יודעים שפשוט אין עם מי לדבר ועדיף לכולנו לחכות שזה פשוט יעבור.
בדרך כלל זה לא נמשך יותר משבוע, וברגע שהדברים מסתדרים וברורים לי בראש, אני מיד חוזרת לתיפקוד.
אז זה מה שקרה בתקופה האחרונה שבאופן יוצא דופן נמשכה כמעט שבועיים, אבל היה שווה כל רגע.
נוצרה קולקציה קטנה ומהממת, מן מהדורה מוגבלת ומושקעת מאוד ואפילו שם כבר נתתי לה לתינוקת הטרייה
                                                             made with love



זו התווית החדשה שהדפסנו על הפריטים של made with love



זו קולקציה שבאמת נעשית באהבה גדולה, כל פריט בה מושקע ומטופל בעבודת יד, בריקמות, הדפסות, אפליקציות ועוד.
וכל אחד ואחד מהם מקבל את הנגיעה האישית שלי.
זו קולקציית בוטיק קטנה ומכל דגם נעשו רק יחידות בודדות ואם היה אפשר הייתי שומרת לעצמי את כולם.
תקופת ההעלמות שלי הסתיימה, כל הדגמים כבר מתרוצצים לי בראש כמו נמלים קטנות, וכמו בכל פעם כשאני חוזרת מטיוליי בחלל החיצון אני מלאת אנרגיה ורוח קרב וכבר לא יכולה לחכות עד שהכל יהיה מוכן!
הסטודיו שוקק פעילות ומבולגן כראוי אבל רוח היצירה מנשבת בו.
אז כדי שלא תחשבו חלילה שישבתי בחיבוק ידיים הנה כמה תמונות שיוכיחו את חפותי, ויתנו גם לכם חשק לחכות.

יש עוד המון דגמים בשלבי עבודה שונים, אני אשתדל לצלם ולשתף, ובקרוב גם תמונות של הקולקציה.

בתוך כל המהומה החנות פתוחה כרגיל וגם היא עוברת  שידרוג עיצובי משלה (פוסט בקרוב)
בקרוב מאוד יהיו לחנות ימים ושעות פתיחה קבועים. נראה שהגיע הזמן...
אז אני חוזרת לסטודיו, ובקרוב מאוד הבריתה, סליחה ההשקה.

למרות שאני בשבוע ההעלמות שלי חברי הבית אינם נעלמים לי מהעיניים.
אז גם הפעם נסיים בפינתנו שהפכה לקאלט - ספירת מלאי דוח מצב
בן - את קיטוריי על ה-wii כבר שמעתם, אוי וכמה מטומטמת יצאתי...עכשיו במקום לשחק ולבעוט באופן וירטואלי וחשוב מכך - שקט, הוא החליף את התחביב לספורט אמיתי ואנושי, הייתם יכולים לחשוב שזה ישמח אותי אבל זה היה לפני שידעתם שהתחביב החדש הוא פינג-פונג. ואין לי דרך יותר טובה לתאר את הרעש הנוראי שהמשחק עושה שהרי כשמו כן הוא-פניג-פונג! וכך, כל היום בבית פינג פינג פינג פינג פינג פינג -פונג (הכדור נפל) ושוב פינג פינג פינג פינג פינג פינג -פונג וחוזר חלילה. הילד מסוגל להקפיץ על המטקה 5 שעות רצוף!!!!!!!!!!!!!!! בחיי!
אין לתאר את מצבי הנפשי הרעוע...
בת א' - נמצאת איתי בסטודיו רוב הזמן ומעסיקה את עצמה וכמובן גם אותי בפעילויות יצירה שונות ומשונות,
אולי ממנה תבוא הישועה בירושת העסק משום ש-

בת ב' - בזמן האחרון פיתחה תחביב מוזר ביותר ומרגע שהיא חוזרת מהגן היא מתלבשת. אל תבינו לא נכון, לא מתלבשת פעם אחת אלא מתלבשת ברצף 4 שעות, כמעט בכל דבר שיש לה בארון והכל בשכבות אחת על השניה...

הכל בסדר, אני נשארת רגועה, אבל הילדה נדרשת למקלחת בחמש אחה"צ, כי עד שש לוקח להפשיט אותה...

בלה הכלבה - לא עושה כלום מפאת חוסר זמן. ואיך ישאר לה זמן פנוי אם היא עסוקה יום וליל בלהנשיר כל שערה ושערה מגופה ולפזרן ביסודיות ראויה לציון בכל רחבי הבית...(כן כן כולל המיטות) מי אמר כלב ולא קיבל?

ועד לפעם הבאה ,מקווה שבקרוב

כמעט ושכחתי -שלום