איך שיר נולד

לא נחטפתי על-ידי חייזרים, לא עזבתי את הארץ (אפילו לא יצאתי מגבולות פתח-תקווה)
ובלי לפתוח פה, אפילו לא חליתי בשפעת הארורה.
ובכל זאת נעלמתי...

מי שמכיר אותי היטב כבר מכיר את התופעה - אני נעלמת לעיתים קרובות.

ולאלו מכם שאינם נמנים עם מכריי הקרובים והרחוקים, הנה הסיבה:

בכל פעם שאני בתהליך חשיבה על קולקציה חדשה, אני פשוט נעלמת.

אני כמעט ולא עונה לטלפון, לא מחוברת לפייסבוק, לא עונה למיילים ובעיקר והחשוב מכל - לא מרוכזת!

העיניים שלי מזוגגות ואני רואה מולי רק תפרים, צבעים, כפתורים, סקיצות ועוד ועוד ועוד.

בשבועות אלו אני מתעוררת בלילות, ועובדת בסטודיו בשעות מוזרות ביותר. והגרוע מכל, שוכחת כמעט כל מה שאומרים לי, מספרים לי או מבקשים ממני.

שי והילדים התרגלו והם יודעים שפשוט אין עם מי לדבר ועדיף לכולנו לחכות שזה פשוט יעבור.
בדרך כלל זה לא נמשך יותר משבוע, וברגע שהדברים מסתדרים וברורים לי בראש, אני מיד חוזרת לתיפקוד.
אז זה מה שקרה בתקופה האחרונה שבאופן יוצא דופן נמשכה כמעט שבועיים, אבל היה שווה כל רגע.
נוצרה קולקציה קטנה ומהממת, מן מהדורה מוגבלת ומושקעת מאוד ואפילו שם כבר נתתי לה לתינוקת הטרייה
                                                             made with love



זו התווית החדשה שהדפסנו על הפריטים של made with love



זו קולקציה שבאמת נעשית באהבה גדולה, כל פריט בה מושקע ומטופל בעבודת יד, בריקמות, הדפסות, אפליקציות ועוד.
וכל אחד ואחד מהם מקבל את הנגיעה האישית שלי.
זו קולקציית בוטיק קטנה ומכל דגם נעשו רק יחידות בודדות ואם היה אפשר הייתי שומרת לעצמי את כולם.
תקופת ההעלמות שלי הסתיימה, כל הדגמים כבר מתרוצצים לי בראש כמו נמלים קטנות, וכמו בכל פעם כשאני חוזרת מטיוליי בחלל החיצון אני מלאת אנרגיה ורוח קרב וכבר לא יכולה לחכות עד שהכל יהיה מוכן!
הסטודיו שוקק פעילות ומבולגן כראוי אבל רוח היצירה מנשבת בו.
אז כדי שלא תחשבו חלילה שישבתי בחיבוק ידיים הנה כמה תמונות שיוכיחו את חפותי, ויתנו גם לכם חשק לחכות.

יש עוד המון דגמים בשלבי עבודה שונים, אני אשתדל לצלם ולשתף, ובקרוב גם תמונות של הקולקציה.

בתוך כל המהומה החנות פתוחה כרגיל וגם היא עוברת  שידרוג עיצובי משלה (פוסט בקרוב)
בקרוב מאוד יהיו לחנות ימים ושעות פתיחה קבועים. נראה שהגיע הזמן...
אז אני חוזרת לסטודיו, ובקרוב מאוד הבריתה, סליחה ההשקה.

למרות שאני בשבוע ההעלמות שלי חברי הבית אינם נעלמים לי מהעיניים.
אז גם הפעם נסיים בפינתנו שהפכה לקאלט - ספירת מלאי דוח מצב
בן - את קיטוריי על ה-wii כבר שמעתם, אוי וכמה מטומטמת יצאתי...עכשיו במקום לשחק ולבעוט באופן וירטואלי וחשוב מכך - שקט, הוא החליף את התחביב לספורט אמיתי ואנושי, הייתם יכולים לחשוב שזה ישמח אותי אבל זה היה לפני שידעתם שהתחביב החדש הוא פינג-פונג. ואין לי דרך יותר טובה לתאר את הרעש הנוראי שהמשחק עושה שהרי כשמו כן הוא-פניג-פונג! וכך, כל היום בבית פינג פינג פינג פינג פינג פינג -פונג (הכדור נפל) ושוב פינג פינג פינג פינג פינג פינג -פונג וחוזר חלילה. הילד מסוגל להקפיץ על המטקה 5 שעות רצוף!!!!!!!!!!!!!!! בחיי!
אין לתאר את מצבי הנפשי הרעוע...
בת א' - נמצאת איתי בסטודיו רוב הזמן ומעסיקה את עצמה וכמובן גם אותי בפעילויות יצירה שונות ומשונות,
אולי ממנה תבוא הישועה בירושת העסק משום ש-

בת ב' - בזמן האחרון פיתחה תחביב מוזר ביותר ומרגע שהיא חוזרת מהגן היא מתלבשת. אל תבינו לא נכון, לא מתלבשת פעם אחת אלא מתלבשת ברצף 4 שעות, כמעט בכל דבר שיש לה בארון והכל בשכבות אחת על השניה...

הכל בסדר, אני נשארת רגועה, אבל הילדה נדרשת למקלחת בחמש אחה"צ, כי עד שש לוקח להפשיט אותה...

בלה הכלבה - לא עושה כלום מפאת חוסר זמן. ואיך ישאר לה זמן פנוי אם היא עסוקה יום וליל בלהנשיר כל שערה ושערה מגופה ולפזרן ביסודיות ראויה לציון בכל רחבי הבית...(כן כן כולל המיטות) מי אמר כלב ולא קיבל?

ועד לפעם הבאה ,מקווה שבקרוב

כמעט ושכחתי -שלום