התחלות חדשות...

השבוע בסימן התחלות חדשות...
לא סתם התחלה של פרויקט קצר או שינוי קטן, אלא התחלה של תהליך ארוך ומשמעותי עבורי, ובעצם גם עבורכן...
אבל קודם, תקציר הפרקים הקודמים...
במקצועי אני מעצבת אופנה, זה מה שלמדתי ועשיתי כל חיי...
סבתא בתיה לימדה אותי לתפור כשהייתי בכיתה ד' ומשם המשכתי ללימודי עיצוב אופנה בתיכון, ולמגמת עיצוב אופנה ב"שנקר".
בסיום לימודיי הקמתי מותג שנקרא, כמה מפתיע, "מיכל תיק" וכך במשך הרבה שנים עיצבתי ומכרתי בגדים.
למותג היו גלגולים שונים ומשונים, היו שנים שעבדתי מסטודיו קטן ואינטימי ופגשתי את הלקוחות שלי אחד על אחד,
והיו שנים שקולקציות גדולות נמכרו בחנויות שנשאו את שמי...
כך או כך לפעמים אהבתי את זה ולפעמים לא, לפעמים לקחתי שנה הפסקה וחזרתי, שיניתי כיוון, פתחתי וסגרתי אבל בשום שלב לא העזתי לחשוב על עצמי כמשהו אחר...
עם הזמן התעייפתי, הריגוש פחת ואני הרגשתי שצריך ללכת הלאה...אבל לא ידעתי לאן...
כמו תמיד סיפרתי לאמא...והיא סיפרה לדודתי המדהימה שהציעה לי להצטרף לשורותיה...
וכך יצא שלפני שנתיים וחצי הצטרפתי לעמותת "עזר מציון" למחלקה שעוסקת בחולים אונקולוגים.
במסגרת זו אני מעבירה סדנאות יצירה לנשים וילדים בזמן הטיפולים וכל זאת במטרה להעביר ולהנעים להם כמה שרק ניתן את משך הטיפול בבית החולים...אנחנו משוחחות ויוצרות ובעיקר משתדלות להעביר את הזמן הזה במחשבות שמחות, חיוביות ויצרניות... כך אחרי כמה שעות היא יכולה ללכת הביתה עם משהו קטן שהיא עצמה הכינה ויצרה וקשה לי לתאר עד כמה זה מחזק...
היום, שנתיים וחצי אחרי, אני יכולה לומר שאמא ודודה שלי כנראה הכירו אותי יותר ממה שהכרתי את עצמי.
אני מרגישה שמצאתי את ייעודי.
זה אולי לקח קצת זמן, אבל בזמן האחרון הצלחתי להפסיק לחשוב על עצמי כעל מעצבת אופנה...והנה מחר בבוקר אני פותחת דף חדש ומתחילה את שנת לימודיי הראשונה כסטודנטית במחלקה לתראפיה באומנות!
זה יקח שלוש שנים, אבל אני מרגישה שזה ישלים את המהלך...

ואיך כל זה קשור אליכן?
אני נשאלת כמעט בכל יום אם אני לא מתגעגעת לאופנה, לתפירה...
אז התשובה היא שפשוט לא היה לי מתי להתגעגע... לא הפסקתי לרגע...
אני עדיין מעצבת ותופרת כמעט בכל יום, לא רק בגדים, אלא כמעט כל דבר...
וכמו שהבנתם צברתי לא מעט ידע מאז כיתה ד'....
בזמן האחרון הרגשתי שיותר ויותר נשים היו רוצות גם.

אז, בסימן התחלות חדשות - סדנא ראשונה יוצאת לדרך....
זו סדנת תפירה למתחילות, כן, ממש מההתחלה...
ועדיין משהו חייב לצאת לנו בסוף הערב לא?
אז אחרי שהכנתי לי כזו בגלל בעיה שמיד תעלו עליה בעצמכן והיתה זקוקה לפיתרון מיידי,
הבנתי שבעצם כל בית צריך כזו משלו...

בעיה

הנה היא לפניכן, כרית מיוחדת עם שלושה כיסים שיכולים לאחסן כל מיני דברים,
אבל בביתנו, היא היא הפתרון לאחסון השלטים!

ופיתרון בצידה...

בסדנא נתפור כרית כזו בגודל 45X45 ועם שלושת הכיסים,

הפתח בצד האחורי

זה בעצם כיסוי שיש לו פתח ולכן ניתן להסיר ולכבס אותו...
אבל תקבלו בסדנא גם כרית למילוי שתתאים בדיוק.

"סרט אלכסון"

בסיס הכרית הוא בצבע אפור ואתן כמובן תוכלו לבחור מבין מגוון אפשרויות את הבד שתרצו לכיסים ואת צבע הסרט שתוחם אותם.

בסדנא נלמד להשחיל את המכונה ולתפור בה, נלמד מושגים בסיסים שכדאי וחשוב לדעת
נלמד לגזור נכון את הבד ולתפור "סרט אלכסון" ( זה בעצם סרט סיום שאתן רואות כאן בתמונה...)

שחור לבן?

אז אם גם לכן יש צורך בהתחלה חדשה, הנה כל הפרטים:

הסדנא תתקיים בסטודיו שבביתי בפתח תקווה
בתאריך:7.11.13 יום חמישי
בשעה 20:30
אני אהיה בסטודיו החל מ20:00 כדי לעזור בהתארגנות לאלו מכן שמעולם לא נפגשו עם המכונה שלהן קודם
מחיר: 200 ש"ח למשתתפת והוא כולל את כל החומרים - בדים לכרית ולכיסים, סרט אלכסון, חוטים, והכרית עצמה.
מה להביא: מכונת תפירה
זה הזמן להשאיל מאמא, מסבתא, להוריד ולחפש בבוידעם...
בשביל להרשם יש לשלוח לי מייל michaltyk@gmail.com
ולציין שם מלא ומספר טלפון
שם גם המקום לשאול כל דבר שעולה על דעתכן...
 קפה ומאפה...עלי

זהו... לחיי התחלות חדשות...
נתראה בסדנא
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי...שלום

יום הולדת רק פעם בשנה?

השבוע חגגנו לבת א' יומהולדת...שוב...
מזמן כבר הפסקתי לספור כמה פעמים נחגג השנה האירוע החד פעמי הזה...
היות ושני פרמטרים חשובים צריכים להלקח בחשבון:
1) היא נולדה בחופש הגדול
2) החופש הגדול נמשך עד שבוע שעבר השנה...

וכך יצא שחגגנו עם המשפחה באוגוסט, ועם הצד השני שבוע אחרי, ועם חברים בטיול אוהלים ועוד כל מיני פה ושם...
ורק סוגיית יום ההולדת לכיתה נשארה פתוחה...
בכל שנה הזמנו את בנות הכיתה בשבוע הראשון ללימודים...וכך עד לראש השנה הצלחתי להתאושש...

בשנה הראשונה היא סיימה כיתה א' ואני בחוסר שפיות זמני תפרתי חצאיות מעטפת לכל בנות הכיתה והן קישטו אותן...

בשנה שאחרי עשינו מסיבת קייץ ויצרנו תיקים וכפכפים...

בשנה שעברה הנסיכה כנראה ברגע של חוסר שפיות משלה וויתרה....

וכך יצא שהשנה למרות כל ניסיונותיי והסבריי המוצדקים לא היה מקום לספק-יום הולדת 10 יהיה כאן!
מיותר לציין שהעובדה שרצף החגים והחופש לא השאירו יום פנוי אחד ולכן כל העניין נדחה בחודשיים לא בלבלה את הגברת .וכך באיחור לא ממש אלגנטי יצאה לה לדרך מסיבת יום ההולדת המי יודע כמה...

כמו לכל דבר אליו אני ניגשת הכרזתי שהשנה לא משתגעים...
נחליט על הפעלה קטנה... נכין עוגה ...וזהו!
בני הבית בתגובה פינו את המקלט והכינו ציוד, מזון  ושישיות מים...
הפעם הם הבינו, הם לא מתעסקים עם משוגעת אחת אלא שתיים.
הנסיכה,יש לציין, מתעלה עלי בכמה רמות, וכשאנחנו יחד אין מבוגר אחראי שיעצור את הטירוף...

וכך אחרי שהיה לגברת ברור שנכין הפעלה יצירתית לבנות,נזכרתי בפרט קטן ושולי שהצליח לחמוק ממני במשך השנים-
שם המשפחה שלנו...
נכון-תיק!
וכך כשהכל ברור יצאנו לדרך...בלי להשתגע...

הכנו הזמנות...

יותר ארנקון?

והפעלה...

לפני...

אחרי...

ולסיום הכנתי גם עוגה...

תיק מישהו?

כמו שניתן להוכיח מהתמונות... הכל ברגוע, בלי אובססיביות בכלל...

בסופו של דבר הנסיכה לבית תיק (הייתי חייבת...) היתה מאושרת,

הבנות נהנו ויצרו תיקים מתוקים להפליא...

ואני? שלחתי הודעה לחברתי המדהימה עינת מקישקושיאדא שהיתה שם כדי לעזור לי ...

(והיא גם האחראית לחלק מהתמונות למעלה וגם לעיצוב הבלוג כולו!-תודה!)
והתעלפתי על הספה מחייכת ומודה למזלי הטוב על שהיה נהדר ומוצלח,
ובעיקר על שהיה לי שכל לסכם מראש עם הגברת שעד הבת מצווה-חופש!

מקווה שגם אתם מנצלים כל סיבה למסיבה...גם אם מדובר ביום הולדת עשר וחצי...
ועד הפעם הבאה
כמעט ושכחתי-שלום

שינויי מזג האויר...

את חמותי ציפי איבדנו לפני קצת יותר משלוש שנים...
ציפי ואני חלקנו המון המון תחומי עניין משותפים...
מרכז הכובד היה תמיד אצל שתינו התפירה. שתינו תפרנו כמעט בכל יום וכמעט כל דבר,
עבורי זו היתה העבודה שלי ואצלה תחביב אבל נראה לי שמעל הכל לשתינו זו היתה הנאה מדהימה וסיפוק אמיתי.
מאז ומתמיד עבודת יד היתה השראה בשבילי ולא פעם עיצבתי קולקציות שלמות שעסקו ושילבו רקמות ועבודות יד שונות .
הייתי מגיעה ומשתפת מספרת ומתארת והיא עם ברק של השראה בעיניים כבר הייתה מתרוצצת ברחבי הבית ,פותחת מגירות, מוציאה ארגזים ושולפת ממקומות נסתרים חוטים צמרים כפתורים ודוגמאות .כשהיינו מסיימות לבחור ולהחליט היא היתה מתיישבת על הכיסא שלה בפינת האוכל מול הטלויזיה ומייד היתה חייבת לעשות ניסיונות ראשונים...
כשהדוגמא היתה מוכנה ואני הייתי חוזרת לראות ולהתעלף מאושר היה לה חיוך מיוחד של ניצחון... שתינו ידענו שלא קל לרצות אותי...כאן אחרי גמגומים הייתי אומרת את מספר הרקמות שאני אצטרך בשביל הקולקציה הקרובה, והיא כבר הקדימה אותי וסיפרה שמדדה זמנים והיא יודעת כמה זמן לוקח לה לסיים כל אחת...
מרגע זה ואיילך (יסלחו לי שאר בני המשפחה ) לא היה יום ולילה, לא אוכל ולא קפה... היא התיישבה על הכיסא המדובר, השולחן כוסה כליל בחוטים ומחטים ועד שקיבלתי טלפון שהכל מוכן ומחכה היא פשוט לא הפסיקה....
כך קרה שכמעט בכל קולקציה שעיצבתי ישנו פריט מיוחד שנירקם בעבודת יד שלה...
שלוש שנים עברו...והשנה לאט ובזהירות התחלנו לפנות את הבית הגדול שבו גרו...
ארגזים שלמים של צמר וחוטי רקמה נודדים לסטודיו שלי ומוצאים מקום חדש...

במהלך פינוי הבית נתקלתי במיטת בובות מתוקה וישנה מעץ .היא היתה של אפרת גיסתי בילדותה וכל ילדיי כבר שיחקו בה בשלב כזה או אחר. היא יפה ונהדרת בעיניי אך החלטתי לא לקחת אותה משום שלבנותיי כבר יש מיטת בובות מעץ מתנדנדת ויפיפיה ובצער רב החלטתי שדי לאגרנות!

אין לי מושג מה ראיתי ומה קרה באותו רגע אבל לפני חודש בערך בעשר וחצי בלילה פתאום נזכרתי בה והבנתי שאני חייבת לשפץ ולסדר אותה ולהחזיר אותה לאפרת כמתנה ...
ס.מ.ס בהול אחד ליוסי חמי ובירור שהמיטה עדיין שם ולא נזרקה, וביום שלמחרת היא כבר היתה אצלי בסלון...
יומיים אחרי התקשרה אפרת וסיפרה לי שתשמח שניפגש בסוכות כדי לחגוג לביתה נעמה יומהולדת שנה-בינגו!

אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות זה לשפץ רהיטים...
(כל הבית שלנו מעוצב ברהיטים שנמצאו או נקנו ושופצו -אבל זה כבר לפוסט אחר...)
אבל זו הפעם הראשונה שאני משפצת רהיט קטן וחמוד...וככה ביום אחד הכל הסתיים...

 



ההחלטה הראשונה שקיבלתי היתה לשנות למיטה את הצבע...אבל להשאיר כל מה שאפשר...
בשני הצדדים היו לה איורים חמודים ונהדרים שזכרתי, אבל מסתבר שלא זכרתי את מצבם הגרוע...

 

שיופים...

וצבע חדש...

את האיורים הקודמים החלפתי באיורים מתוקים להפליא מהספר הנהדר "סדנא פרטית" של דנה ישראלי

 

בסוף הספר ישנם עמודים עם איורים לשימוש עצמי



 





הוספתי קישוט תלת מימדי

ושוב..... שיופים.....



כשהמיטה הייתה כבר מוכנה החלטתי שכדי שהיא באמת תהיה מושלמת היא חייבת גם סט כלי מיטה ...

ומה יותר מתאים משמיכת טלאים...



 

 

 

 

וזו כבר המיטה והנסיכה





בסופו של תהליך, היא יצאה ממש כמו בחלומות שלי ונראה לי שהתקבלה בשמחה והתרגשות...

 

ועכשיו כשהחגים מאחורינו והסתיו כבר כאן...המוזות חוזרות לתפקוד מלא...

ועד הפעם הבאה

כמעט ושכחתי-שלום









בלוז לחופש הגדול

זהו, החופש הגדול עוד שניה מסתיים ולרגע קשה להאמין שנשאר רק עוד שבוע...
מפלס ההתרגשות שלי עולה בכל יום שעובר, אחרי הכל לא בכל יום שולחים ילד לדרך חדשה...
אם לפני שניה וחצי בכיתי יומיים כששלחתי אותו לכיתה א', מסתבר שהילד עולה לכיתה ז' ופרק חדש מתחיל...
גם עכשיו, כמו אז, אנחנו מנהלים שיחות הכנה. מדברים על התקופה שהסתיימה ועל זו שתתחיל.
על בחירת חברים, על דלת חדשה שנפתחת והזדמנות לשנות הרגלים.
על חשיבות הרצינות וההשקעה בלימודים כמו גם על הפן החברתי הראוי לתשומת לב ולבסוף, כשהוא מצליח להרגיע אותי שהכל יהיה בסדר ובעצם שום דבר לא השתנה, הוא רק מבקש ממני את אותה בקשה שביקש לפני מס שנים כשעוד הסתכלתי עליו מלמעלה..."אמא בחייאת תישארי בבית שלא יהיו פאדיחות".
במסגרת ההכנות לשנת הלימודים הצלחתי השבוע לעבור את המשוכה הקשה ביותר בדרך לשליחתם של הילדים בחזרה למוסדות החינוך (או לכל מקום אחר שיהיה מוכן לקחת אותם...)
הכנתי עצמי יומיים, נשמתי עמוק, פיניתי שעתיים בלו"ז והודעתי לילדים שנוסעים לקנות ציוד לשנת הלימודים הבעל"ט. אמן.
בתגובה הודיע הבן שהוא לא מתכוון לבוא, כששאלתי אם לא משנה מה אקנה לו, הוא סיכם זאת בפיוטיות: "אם זה לא בצבעים של בנות - סבבה".
נשארתי עם שתי הבנות שבשום אופן ובעד שום הון שבעולם (כולל דירת שלושה חדרים עם מרפסת שמש) לא הסכימו לוותר על בחירת כל פריט ופריט בעצמן...
מכאן ואילך במשך שעתיים, לא כולל התור בקופה, צעדתי הלומת קרב בין שורות על גבי שורות של מדפים עמוסים במה שקרוי בלשון כוללנית "כלי כתיבה", בעוד בנותיי מסבירות לי על ההבדלים שבין טושים עבים לטושים דקים, טושים דו ראשיים, מחליפי צבעים, משני צבעים, נמחקים, זוהרים, מריחים, מסריחים, עם ובלי מכסה, עם ובלי חוד, שפיץ או זווית
ואם חשבתם שזה היה לא פשוט בכלל, עוד לא שמעתם על המחדדים...
מסתבר שבזמן שחלף לו מאז שהיינו תלמידים, לא מעט דברים השתנו...
בימים עברו פסגת הטכנולוגיה והשאיפות היה המוצר המדהים שקשה באמת להבין לשם מה הומצא ומדוע - עיפרון חודים (או שפיצים, תלוי איפה גדלתם). מין שילוב בלתי ברור בין עט לעיפרון שאינו זקוק לחידוד.
הרי ברור שאם אין לך מחדד בהישג יד וודאי תמיד יהיו לך חודים ספייר!
אז, בפרה-היסטוריה המכונה ילדותי, הדברים היו ברורים לכולם. עיפרון היה צהוב. תמיד.
יכולת להשתולל ולבחור בין שני דגמים: עם ובלי מחק.
מחק היה לבן ומלבני. תמיד.
טושים היו בחבילות של 12 (כי אין באמת צורך ב125 צבעים שונים!)
וצבעי פסטל הגיעו בקופסת קרטון קטנה ודמויית מגירה בצבע תכלת.
בערך באזור כיתה ה' הוחלפו קלמרי הילדות בקלמר ג'ינס אחיד שהיה לכולם ו....זהו
היום?
אין לי מושג עדיין מה בדיוק קנינו, מה זה כותב או מוחק אבל בדבר אחד אני בטוחה - ניקי הכבשה מלכה!!!!!

חוץ מהציוד המדובר הילדים זקוקים לילקוטים, קלמרים ותיקי אוכל.
ואת כולם כבר יצא לי להכין להם לבדי בשנים האחרונות.

לפני שנתיים תפרתי להם ילקוטים....

 וגם קלמרים תואמים...

 בשנה שעברה עוד התאוששתי מטירוף הילקוטים והכנתי תיק אוכל קטן...

והשנה -
הכנתי גם עבורכם הדרכה קטנה ופשוטה לשקית סנדוויץ רב פעמית שהופכת למפית קטנה וחמודה עליה יכול הילד לאכול.
נחמד לא?

תוכלו להכין אותה עם הילדים והם יהיו גאים ונרגשים ללכת איתה לביה"ס והנה עוד אחה"צ של פעילות ממוזגת.
כל שתצטרכו הוא:
שעוונית בכל צבע וצורה שתרצו
50 ס"מ של סרט בד מחולק לשני חלקים שווים (25 ס"מ כל אחד)
דבק לבדים  בשפורפרת (בכל חנות יצירה)
מספריים

 את השעוונית נחתוך לשני מלבנים זהים בגודל 32X38 ס"מ

 נדביק את שני המלבנים אחד לשני (כמובן כשהצדדים היפים כלפי חוץ)

ונשאיר באמצע הצלעות הארוכות חמישה סנטימטרים ללא דבק (אליהן נוכל להכניס את הסרט)

 

נסדר בעזרת מספריים "עודפים" כדי שהמלבנים יהיו שווים בגודלם

אני השתמשתי כאן במספרי סקאלופ לצורך קישוט. אם יש לכן/ם מספרי זיג זג זה הזמן להשתמש בהן...

אפשר להשאיר גם סיומת ישרה (וגברית...)

 

במרכז הצלע אותה השארנו ללא דבק (בשני הצדדים), נכניס את סרט הבד ונדביק היטב משני צדדיו

ככה נראית המפית...

 



קשירה

המלכה הבלתי מעורערת

קיפול אחד



זהו...בתיאבון!

מקווה שתכינו, (אשמח לראות תמונות) זה כיף לכם וכיף לסביבה...
נסו להישאר במזגן נשאר רק עוד שבוע
ועד הפעם הבאה
כמעט ושכחתי...שלום



 

התגעגעתי אז באתי

שנתיים וחצי...
קשה להאמין אבל משבוע לשבוע של דחיות ותירוצים עברו יותר משנתיים...
אז איך זה קורה?
זה די פשוט...
המון דברים קרו והשתנו ולרגע קטן הבלוג הצעיר והקטן שלי נדחק לפינה...
ופתאום כבר היה קשה להסביר מה השתנה ואיך...
ועכשיו... ? אולי זה החום, יותר הגיוני שזה הצורך בפינה  שקטה ללא ילדים ...
עכשיו כמאמר השיר - התגעגעתי אז באתי...
את הפערים אשלים לכם לאט ובזהירות,
 רק אם יוצא לכם לדפדף אחורה לפוסט ״קצת עלי״ קחו בחשבון שרובו כבר לא תופס...

בינתיים, כדי ליישר קו עם כולכם, יש לציין שלפחות בנוגע לחודש וחצי האחרונים, שום דבר לא השתנה בשנים האחרונות מאז שכתבתי כאן, וגם אצלי אוגוסט ועל כן גם עיצומו של החופש הגדול...
אך בניגוד לשנים עברו ובכלל להגיון כלשהו, השנה עשינו מנוי משפחתי לבריכה!
כאן המקום לציין שמנוי משפחתי הוא בעצם מנוי לאם ושלשת ילדיה פלוס אב שמנצל את המנוי שעתיים בימי שישי נבחרים
כמובן במידה והאם ארזה לו שניים עד שלושה תיקים מלאים וגדושים...
אם אתם תוהים למה ככ הרבה ציוד לשעתיים, ישנן שתי אפשרויות:
א - אין לכם ילדים
ב - יש לכם ילדים שמעולם לא נלקחו לבריכה!!! חבל...(ויפה על הנחישות)

ובכן, כל בר דעת יודע שיש מספר אלמנטים שהם בגדר חובה ובלעדיהם אין דרך לצלוח את האירוע, בכדי להקל עליכם וכשירות לציבור הנה רשימה בסיסית:
בגדי ים - כמובן נלבשים כבר בבית - חיסכון יאה בזמן ובמשאבים.
מגבות - אחת לכל ילד, המחמירים יביאו גם לאבא. המקלים יסחבו מאחד הילדים.
משקפות - שהרי ידוע שכמות הכלור בבריכות בחודשי הקיץ נועדה להרוג חיידקים ולעוור את המתרחצים.
עזרי בטיחות - מתחלקים לסוגים שונים על פי גיל הילדים ותפיסת עולמם הדתית של הוריהם, כלומר, אמונה בה׳ או בפלסטיק מתנפח כלשהו בשקל...
בגדול ישנם מצופים, גלגלים, גלשנים, חליפות הצלה, נודלים ( לא האוכל, לשם עוד נגיע) אבובים, ועוד מיני מינים שונים ומשונים כיד הדמיון הטובה עליכם ועל הסינים.
כובעי ים - כי כך התקנון דורש. קחו את היפה שבבנות השכונה והלבישו עליה את האביזר הנהדר הזה והרי לפניכם אסון...
כמו כן, נסו לדחוס את שערה הארוך (ויש לציין בזהירות - המקורזל עד מאוד) של נערה מתבגרת לתוך הכובע המדובר והנה לכם עוד חצי שעה מבוזבזת.
אנשי מעשה ובייחוד אימהות ששולחות את הילדים ביום שישי עם האב המדובר, ישקיעו ויכינו מבעוד מועד תסרוקת נהדרת ומועילה המכונה במקומותינו "גולגול", ועליהן תבוא הברכה.
אל כל אלו ואל עוד רבים אחרים אל תקשרו יותר מידי, ממילא תאלצו להחליפם באחרים מספר פעמים לא מבוטל במהלך עונת הרחצה הנוכחית. מחלקת "אבדות ומציאות" קיימת כן, אבל לא בשביל האבדות שלכם.
קרם שיזוף -תלוי בשעה ובעדה.
צ'יפים - מין אביזר אלקטרוני שפותח עבורכם את שער הבריכה אותו בדרך כלל תזכרו שהשארתם בבית בעודכם חונים כבר ליד הבריכה.
עד כאן אם אתם כישרוניים להפליא והילדים שלכם מוכנים לסחוב את המגבות בעצמם (בתקווה שהם אכן יגיעו עד לכסא עליו לבסוף התיישבתם מותשים) הצלחתם לדחוף הכל לתיק אחד,
מכאן והלאה כל שאר התיקים (והצידניות) הנוספים יהיו מלאים במזון!!!
לא לחינם בחרתי במילה זו על פני המילה העדינה - אוכל, משום שמרגע שכף רגלכם דרכה בשטח הבריכה הציבורית ועד לרגע שמזלכם יאיר לכם וילדיכם יירדמו, תאלצו לספק עבורם מזון ללא רגע קטן של הפסקה, ורק נחמה קטנה תהיה לכם בשעות קשות אלו והיא שהכל בכל מכל אכיל ומקובל בשטח אפור זה של אחה"צ.
מרגע שתגיעו הילדים יהפכו עצמם לטרמיטים וכל מה וכמה שתביאו ותארזו במיליון קופסאות הפלסטיק שלכם יעלם כלא היה...

אוספת כבר שנים...

יצירתיות אינה בהכרח מספקת, בשעות הרבות עת ביליתי הקיץ בבריכה כבר ראיתי הכל, ממלאווח בן שעתיים עטוף בנייר כסף, פנקייקים, פסטה קרה בקופסה, טוסט נקניק (גם קר), פיצות בשקיות ניילון, פופקורן שהוכן במיקרו בבוקר, דרך שאריות של עוגות משבת ועד הקלאסיקות הידועות: חביתה בפיתה, לחמניות עם חומוס שנקנו במכולת בדרך ונמרחו בתנאי שטח, שימורים מסוגים שונים, פיצוחים למבוגרים וכמובן בל נשכח את הירקות החתוכים והמסמורטטים בקופסת הפלסטיק האדומה של "חצי חינם".
אל כל הטוב הזה נוסיף חתיכות מלון ואבטיח בערבוביה (בקופסה נוספת), קלחי תירס שהומלחו עוד בבית (עוד קופסה),
פירות העונה, חטיפים, בקבוקי שתיה, כוסות ומזלגות והרי לפניכם ילדים מייללים שבדיוק בא להם את מה שאתם לא הבאתם והאמא של החבר שלהם כן!
בכל אופן זה הרגע לנשום עמוק ולזכור שבסופו של דבר הם יאכלו ה-כ-ל! מלוח עם מתוק, חם וקר, יבש וגם רטוב, ובסופו של דבר גם יבקשו ארטיק.
מסקנה אחת לי ועצה בצידה - כשהתיקים מתרוקנים והאוכל נגמר זהו האות לארוז את הקופסאות הריקות (עוד תזדקקו להן מחר) וללכת הביתה... דעו לכם זה יגיע מוקדם ממה שחשבתם...

קחו אויר הרוב כבר מאחורינו וזיכרו מה שלא הורג מחשל.
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי - שלום.

בת ב'-אוכלת אבטיח בצבע טבעי

בשבועות הקרובים עוד אחזור לפינה האהובה "דוח מצב - ספירת מלאי".

מי אוהב את השבת?

מי אוהב את השבת?
אמא ואבא
וגם כל שאר דיירי הבית...
היום הגדול הגיע! ובת ב' הוכרזה כ"אמא של שבת".
בשנים עברו זה היה ממש אירוע נדיר לו ציפינו כולנו כמעט שנה שלמה, למה אתם שואלים? כידוע לכולכם כל עניין טכני שכזה בגני הילדים או בבתי הספר נקבע על-ידי רשימה קדמונית שאינה ניתנת לשינוי והיא קרואה בפי כל רשימה אלפבתית.
בדיקה קצרה תגלה לכם שילדי משפחת תיק בכל גן שלא היו או יהיו תמיד הפכו לאמא או אבא של שבת אי שם באזור יוני בואכה החופש הגדול...התשובה למתקשים בגוף השאלה: תיק ב-ת (חבל שלא בט' אה?)
והנה בניגוד לכל ילדיי, בת ב' היא אמא של שבת ואנחנו עדיין בינואר ולא זו בלבד אלא ש.....תופים בבקשה-זו לה הפעם השניה השנה!
איך כל זה יכול להיות אתם שואלים? פשוט מאוד- בגן המופלא בו היא מבלה ישנם 26 ילדים ומתוכם רק 8 בנות!
היות ורעיון המשפחה החדשה עדיין לא הגיע לגני הטרום-חובה הדתיים (באופן מפתיע) והסדר צריך להשמר, כלומר אבא עושה קידוש ואמא לובשת סינר ומאכילה את הילדים במרשמלו, יוצא שהבנות חוזרות על התפקיד כמעט בכל חודשיים והן נשואות כל פעם לילד אחר-לא עליינו!
ולמרות כל זאת אל נא תחשבו שריבויי התפקידים מפחית ולו במאומה מההתרגשות שאוחזת בבת ב' לקראת המאורע...
אז כמובן שאירוע משמעותי כל-כך לא יעבור בביתינו בלי לקבל יחס ראוי-כלומר לצאת לגמרי מהדעת ולבלות שלוש שעות בסטודיו.
אבל היה שווה -יצרנו ביחד סינר ומטפחת מתוקים להפליא וכמו שאפשר לתאר הילדה היתה מאושרת, היא צעדה בגאון לגן לבושה בכל הגרדרובה ובסיום הטקס השארנו את הסט כמתנה לגן...

ואם כבר בשבת עסקינן-ביום שיש הספקתי להכין עם הילדים את העוגיות האהובות עליהם-שוקולד-צ'יפס עדשים.

הרעיון פשוט (ואינו שלי)

נא לשבת-המתכון לקוח מהשקית של השוקולדצ'יפס של "אופנהיימר" (שקית צהובה) ואחרי מיליון נסיונות של מתכונים שונים ומשונים אני מודיעה שזהו מתכון מנצח. לא מסובך וטעים להפליא.

 ובאופן כללי נסו את המתכונים שעל גבי האריזות -לא תאמינו אבל ברוב המקרים הם מעולים!

השינוי היחיד הוא שיש להפחית את כמות השוקולדצ'יפס בגלל תוספת העדשים.

הגבשושיות

מוסיפים את העדשים (תירגול במוטוריקה עדינה וחצי שעה של תעסוקה)

לא להבהל העדשים בסוף "ייתישבו" במקום

חם!



תמונה נדירה - הצנצנות מלאות

שבת -שלום...

ונסיים כמובן בפינתינו דו"ח מצב -ספירת מלאי

בן-כמה נחת, השבוע השתתף בתחרות אטלטיקה קלה מחוזית במקצוע הידוע כ"ריצת 60" וזכה במדליית כסף! תשואות רמות בבקשה

וכמובן כמו שניתן לצפות מהייקה הקטן שלי הוא לקח את העניין מאוד ברצינות והקפיד על תזונה בריאה במשך כל השבוע שקדם לתחרות, אל תשאלו אותי מה זה אומר רק אציין שהילד בן 9 ולראשונה הסכים לאכול חביתה. ומבחינתי זהו הניצחון האמיתי.

בת א'-מבלה שעות איתי בסטודיו בסבלנות אין קץ (שלי למי שתהה) ולומדת לרקום וכמובן גם לפרום...

בת ב'-מתאוששת מתפקיד חייה (עיין תחילת הפוסט)

בלה הכלבה-בימים אלו שוקדת על הדוקטורט -נושא המחקר: שערותינו לאן?

תת נושא-היכן עוד לא השארתי שערות  ברחבי הבית וכמה זמן יקח להם לצאת מהדעת ולהחזיר אותי למקום ממנו באתי.

ועד הפעם הבאה

כמעט ושכחתי -שלום