מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה בגדים...
למדתי לתפור כשהייתי בכתה ד' במטבח של סבתא בתיה, יצירתי הראשונה היתה חצאית לבובת ברבי בסגנון שהיום אפשר לקרוא לו "בית קטן בערבה". היצירה ניצבת בגאווה בסטודיו שלי והרי היא לפניכם...
בהמשך תפרתי קולקציות שלמות לברביות כשהמיתולוגיה המשפחתית מספרת שגרמתי לאמא לאה לסרוג כיפה קטנטונת לברבי קן אותה נעצתי לראשו בעזרת סיכת תפירה...
כך המשכתי, תפרתי ועיצבתי וכשהייתי בת שתיים עשרה כבר העברתי את עיצוביי לקבלנית משנה בדמותה של התופרת השכונתית והיא הפכה את הציוריים שלי לבגדים שאני הלכתי איתם בגאווה גדולה...
בתיכון למדתי במגמת אופנה ומשם המשכתי ללימודים גבוהים בשנקר...
אבל בכל שלב תמיד הדהדה לי בראש השאלה
"אולי אני משהו אחר?" הרגשתי שלא אני בחרתי במקצוע אלא הוא בחר אותי...וכך בכל כמה שנים הודעתי שאני עם אופנה סיימתי ובכל הזדמנות החלטתי להיות משהו אחר...
חלק מהאפיזודות היו קצרות חלקן ארוכות ועל בניית הציפורניים שלמדתי במשך שנה עדיף שלא נדבר...
ואז נהייתי בת שלושים! ונוצרה הזדמנות חד פעמית!
סגרתי את הסטודיו ,נפרדתי מהלקוחות,ארזתי הכל בארגזים וסגרתי את הדלת על שמונה שנים של השקעה ובניה...
עם יד על הלב לא הסתכלתי לאחור...הרגשתי שהנה זו ההזדמנות לבדוק דברים אחרים והחלטתי שיהיה מה שיהיה ,אני באופנה , בגדים ובדים לא נוגעת שנה!
השנה הזו הפכה לשנתיים ובמהלכן גיליתי על עצמי כל כך הרבה דברים חדשים:למדתי קונדטוריה בצורה מקצועית,עסקתי בעיצוב פנים ובשיפוץ הבית החדש שלנו, ניסיתי והתנסתי בכל מה שעלה בראשי ובסופו של יום המסקנה היא אחת...
התגעגעתי בטירוף!
פסק הזמן שלקחתי נתן לי להבין שאולי אני הרבה דברים אבל לפני הכל זה מה שאני הכי אוהבת לעשות...
עכשיו אחרי שנתיים ואחרי מחשבות והתלבטויות פתחתי את הסטודיו שעליו חלמתי שנים...
הוא נמצא בבית שלי והכי כיף לי בעולם לעבוד בטרנינג, הוא אישי ומשקף אותי בצורה מושלמת...
אחרי שנתיים חזרתי לאהבתי הראשונה וזה מרגיש אחרת לבחור בה מחדש...
אני עובדת על קולקציה חדשה ההתרגשות עצומה...ואין לי סבלנות כבר לפגוש את כל מי שחיכתה לי בסבלנות...
אז זהו, התעוררתי משנת חורף ארוכה במיוחד ואני מרגישה מוכנה לכבוש את העולם או לפחות את פתח תקוה...
ולכל הבנות שעדיין לא בטוחות מה הן רוצות להיות כשיהיו גדולות, עשו לעצמכן טובה ונסו לברר, אולי תעשו שינוי ואולי כמוני תעשו סיבוב שלם ותנחתו בנקודת ההתחלה אבל היא תראה לכן הרבה יותר זוהרת...
וכמו שהבטחתי נסיים בפינה- ספירת מלאי -דו"ח מצב...
בן-רוב היום עסוק בלגדל את אלכס האריה הוירטואלי שלו בעולם של וובקינז, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהחיה הקיימת ונושמת שלו הכלבה -בלה
בת א'-מתאמנת נמרצות לקראת טקס חנוכה בביה"ס, אין צורך לתאר את גודל מוחי אחרי שמיעת ה"תפקיד" שלה חצי מיליון פעמים...
בת ב'-סטודנטית חרוצה ונימרצת בגן של חני עוסקת בכתיבת דוקטורט בתחום האות ג' ועל כן אפשר לראות אותה הולכת לגן ובידיה גרב, ג'ירפה וגמד, כן כן כולם מתחילים בג! הצעות לאות ד' יתקבלו בברכה...
בלה הכלבה -כמו בכל יום א' מקיאה ועושה פני מת...לך תסביר לה בפעם האלף שאין טעם לגנוב אוכל בשבת מהפח אם ממילא היא תקיא אותו ביום ראשון ...התרגלתי
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי-שלום!
בהמשך תפרתי קולקציות שלמות לברביות כשהמיתולוגיה המשפחתית מספרת שגרמתי לאמא לאה לסרוג כיפה קטנטונת לברבי קן אותה נעצתי לראשו בעזרת סיכת תפירה...
כך המשכתי, תפרתי ועיצבתי וכשהייתי בת שתיים עשרה כבר העברתי את עיצוביי לקבלנית משנה בדמותה של התופרת השכונתית והיא הפכה את הציוריים שלי לבגדים שאני הלכתי איתם בגאווה גדולה...
בתיכון למדתי במגמת אופנה ומשם המשכתי ללימודים גבוהים בשנקר...
אבל בכל שלב תמיד הדהדה לי בראש השאלה
"אולי אני משהו אחר?" הרגשתי שלא אני בחרתי במקצוע אלא הוא בחר אותי...וכך בכל כמה שנים הודעתי שאני עם אופנה סיימתי ובכל הזדמנות החלטתי להיות משהו אחר...
חלק מהאפיזודות היו קצרות חלקן ארוכות ועל בניית הציפורניים שלמדתי במשך שנה עדיף שלא נדבר...
ואז נהייתי בת שלושים! ונוצרה הזדמנות חד פעמית!
סגרתי את הסטודיו ,נפרדתי מהלקוחות,ארזתי הכל בארגזים וסגרתי את הדלת על שמונה שנים של השקעה ובניה...
עם יד על הלב לא הסתכלתי לאחור...הרגשתי שהנה זו ההזדמנות לבדוק דברים אחרים והחלטתי שיהיה מה שיהיה ,אני באופנה , בגדים ובדים לא נוגעת שנה!
השנה הזו הפכה לשנתיים ובמהלכן גיליתי על עצמי כל כך הרבה דברים חדשים:למדתי קונדטוריה בצורה מקצועית,עסקתי בעיצוב פנים ובשיפוץ הבית החדש שלנו, ניסיתי והתנסתי בכל מה שעלה בראשי ובסופו של יום המסקנה היא אחת...
התגעגעתי בטירוף!
פסק הזמן שלקחתי נתן לי להבין שאולי אני הרבה דברים אבל לפני הכל זה מה שאני הכי אוהבת לעשות...
עכשיו אחרי שנתיים ואחרי מחשבות והתלבטויות פתחתי את הסטודיו שעליו חלמתי שנים...
הוא נמצא בבית שלי והכי כיף לי בעולם לעבוד בטרנינג, הוא אישי ומשקף אותי בצורה מושלמת...
אחרי שנתיים חזרתי לאהבתי הראשונה וזה מרגיש אחרת לבחור בה מחדש...
אני עובדת על קולקציה חדשה ההתרגשות עצומה...ואין לי סבלנות כבר לפגוש את כל מי שחיכתה לי בסבלנות...
אז זהו, התעוררתי משנת חורף ארוכה במיוחד ואני מרגישה מוכנה לכבוש את העולם או לפחות את פתח תקוה...
ולכל הבנות שעדיין לא בטוחות מה הן רוצות להיות כשיהיו גדולות, עשו לעצמכן טובה ונסו לברר, אולי תעשו שינוי ואולי כמוני תעשו סיבוב שלם ותנחתו בנקודת ההתחלה אבל היא תראה לכן הרבה יותר זוהרת...
וכמו שהבטחתי נסיים בפינה- ספירת מלאי -דו"ח מצב...
בן-רוב היום עסוק בלגדל את אלכס האריה הוירטואלי שלו בעולם של וובקינז, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהחיה הקיימת ונושמת שלו הכלבה -בלה
בת א'-מתאמנת נמרצות לקראת טקס חנוכה בביה"ס, אין צורך לתאר את גודל מוחי אחרי שמיעת ה"תפקיד" שלה חצי מיליון פעמים...
בת ב'-סטודנטית חרוצה ונימרצת בגן של חני עוסקת בכתיבת דוקטורט בתחום האות ג' ועל כן אפשר לראות אותה הולכת לגן ובידיה גרב, ג'ירפה וגמד, כן כן כולם מתחילים בג! הצעות לאות ד' יתקבלו בברכה...
בלה הכלבה -כמו בכל יום א' מקיאה ועושה פני מת...לך תסביר לה בפעם האלף שאין טעם לגנוב אוכל בשבת מהפח אם ממילא היא תקיא אותו ביום ראשון ...התרגלתי
ועד הפעם הבאה כמעט ושכחתי-שלום!
אני חושבת שיש לך גם עתיד בכתיבה
השבמחקמאשרת סריגת הכיפה.השתתפנו בשגעונות ובתחפושות של הבנות אבל יצאו מוכשרות.בהצלחה א+א
השבמחקאמנם גבר ולכן אינני בקהל הלקוחות, אבל בהחלט שמח לשמוע ומוסר ד"ש חם לך ולבעלך :-)
השבמחקיישר כח על פוסט מקסים שפורסם לבד!!! אני מקווה שעדיין תדברי איתי שתסתדרי לבד ולא תצטרכי אותי...
השבמחקמחכה בקוצר רוח לראות את הקולקציה החדשה
יופי של בלוג, מחכים לראות את הבגדים וגם קצת אתכם
השבמחקד"ש לשי
חופית מנתניה
אביה בשם אתי-מצטרפת לתגובה של אוסנת
השבמחק...מקסים...מוכשרת...